אבא ובת - איך מייצרים קשר משמעותי מרגע הלידה

חשבתי שלא צריך לחכות ל"יום האב" כדי לכתוב על מערכות יחסים בריאות עם האבות שלנו.

אבא שלי הוא כתובת לחיבוק אוהב, כשיש צרה אמיתית ("אמא, תני לי את אבא") פוליטיקה והרבה הומור שחור, במצבים לא סטנדרטיים.

שנים חשבתי שזה נובע מעצם העובדה שאני בת למשפחה של ארבע בנות. כביכול, לאבא שלי לא באמת היתה ברירה אלא להכיל בית של ארבע מתבגרות, וחמש נשים הורמונליות בשלבים שונים. אין יום בחודש ללא דרמה.

אבל בעצם זה הקשר החיובי מתחיל ממש מהלידה.

התקשורת הטובה והביטחון האבהי נובעים מהשיתוף המלא שלנו, כאימהות: האכלות המשותפות כזמן בונדינג (חיבור רגשי), מהיכולת למצוא זמן למקלחות, מהעובדה שלא רק אמא מטפלת בילד שלה כשהוא חולה והוא מעורב בכל החלטה חינוכית, החל מחוגים ועד ימי הורים.

האוקסיטוצין שמופרש ברגעי ההיקשרות שלנו, האמהות, עם הבייבי, עולה גם אצל גברים החולקים הורות פעילה. מחקרים הראו שגברים נקשרים לילדיהם בעיקר דרך מגע ומשחק. התקשורת ההורמונלית שאינה מילולית ומתבטאת אצל גברים בלינה וטיולים משותפים.

המעורבות ההורית גורמת לעובדה שהילד נהנה מאב ואם, כשני פונקציות משיקות אבל לא זהות. זה בסדר שכל דמות מעניקה משהו אחר.

תאפשרי לעצמך לקחת צעד אחורה ולתת לזוגי שלך כמה שיותר חופש פעולה (כן, גם אם לא תמיד הוא עושה ב ד י ו ק את מה שאת רוצה)

שם, ברגע הזה, קורים הקסמים במערכת היחסים. אהבת אב ומעורבותו תורמות לכל הצדדים. לך בהווה, ולבייבי שלך בכל שלבי החיים.

אני יודעת, לא לכולן יש אבות בתמונות או בני זוג מעורבים. זה כמובן, כמה שניתן.

וכל הנאמר מתייחס למצב בו התקשורת בין בני הזוג בריאה.

בתמונה, אבא מתוק וילדה מאושרת. כן, גם בגיל 43 את עדיין ילדה של מישהו.

@shmkhhqmkhy

@talktoyourguides

@tomironi

@shirkleyman

#הידולה – מכילה נשים לאחר לידה, דולה פוסט פארטום ומנחת בית פתוח.