הפכת לאמא. מה קורה לקשר עם אמא שלך? התמונה הזו צולמה כשהייתי בצוות בידור לפני 23 שנה בערך, כשעוד הייתי צעירה ופוחזת. כמה מים עברו בינינו בשנים הללו... אז מה קורה לנו בעצם, בתקשורת עם האמהות שלנו?
💥עד גיל עשר ככה, הן נושקות לסטטוס של אלילות. את רוצה לישון איתן, להיות לידן, לאכול איתן, לשבת על הברכיים שלהן ובעיקרון, למה לשחרר? אם לא קיבלת נשיקת לילה טוב, את תקומי 700 פעם "רק בשביל לקבל חיבוק" 💥כשהן עוברות את ה 12... חבל התבור צריך חבל הצלה.
💥בשנות העשרים את עושה הפוך ממה שאמא שלך תגיד לך ואת נשבעת ש"לעולם לא תהיה כמוה". מוצאת רק פגמים ובעיקרון, די מתבאסת על החינוך, התקשורת שלה עם העולם. הבית שלה, המצעים שלה..יש לך תמיד מה להגיד. את האוכל את מעריכה. ואז
את הופכת לאמא לאט לאט, ובשקט בשקט את מתחילה להיראות כמוה (מסתכלת בתמונות ומתחילה לראות את הדמיון??) לזמזם את אותן שירים שהיא שרה (רוחמה רז, מאחורייך), לדבר כמוה ("כמה פעמים אפשר לבקש?") ולחשוב כמוה.. בסוף מגיע משפט המחץ- ""אמא, מה דעתך??"
💥בשנות הארבעים את כבר מתה לבשל כמוה ולא נכנסת לישון בלי ששוחחת איתה פעמיים, קיבלת את התמיכה, הנשיקה והתלוננת כהוגן על בעלך או סתם על החיים, העבודה, הילדים. היא שם ומה"הלו" היא כבר יודעת מה מצבך, כל מילה ממש מיותרת.
תתבוננו באימהות שלכן, אם אתם קוראות את הפוסט הזה ומזדהות, יש מצב שהן עשו עבודה טובה איתכן. תהיו סלחניות ותתקשרו לאמא, לשאול מה המצב. תגידו שהידולה שלחה אתכן.
להיות אישה אחרי לידה ובמיוחד כשאת הופכת לאמא, מסבך ומעמיק את הקשר. בהתחלה זה דורש גבולות ולא מעט זעזועים - תני לזה זמן, את תראי שהקשר יתייצב.
אני אוהבת אותך, אמא - תודה על כל מילה שלך, תודה על כל הערה והארה ("הפוסטים שלך ארוכים", "גאה בך, הילוש")
Comments