top of page

בין מושקעות לשקיעה

..."תופעה זו הזכירה לי חוויה הורית מוכרת, שבה ההורה מחכה כל הערב לכך שילדיו יירדמו, ובשעה שהם ישנים מבלה את זמנו בלהסתכל על סרטונים ותמונות שלהם..." זה היה המשפט הראשון שתפס אותי כשנחשפתי לד"ר שיר בר אמת, פסיכולוגית קלינית מומחית, ולעבודת הדוקטורט שלה "מה מזין קשר אם תינוק? על הנקה, חוויות האכלה, מנטליזציה הורית גופנית ונקשרות האם לתינוקה"



זה נשמע לכן מנותק או מחקרי אולי, אבל אני מצאתי שם כל כך הרבה אמהות שאני מלווה. אפילו אותי. לפעמים אנחנו חוות פרדוקס כשאנחנו רוצות את הלבד שלנו, "לחזור לעצמנו" אבל כשהבייבי לא לידינו, אנחנו נושמות נקיפות מצפון ומדברות רק עליהם. למעשה התינוק שלנו נוכח.ת נוכח, למרות ש"ביקשת" חופש מעצמך, לעצמך.


אז מה בעצם קורה פה?


ד"ר בר-אמת מסבירה בפשטות איך המנגנונים שלנו עובדים, מגיל צעיר מלמדים אותנו שיש זמן לימודים וזמן מנוחה. סוג של נפרדות. ה"נפרדות" הזו מתנפצת. כל אמא יודעת שתינוק בחודשיו הראשונים זה 24/7, ללא רגע שניתן לצפות אותו, לפעמים גם לא לטלפון או מקלחת... אח"כ "המנוחה" כשאנחנו חוזרות לעבודה. מי לא מכירה את האבסורד הזה?


המושקעות האמהית המאופיינת בחודשים הראשונים נוטה להתאזן עם הזמן אך מה קורה כשלא נוצר "מרחב מעברי" כזה שאנחנו יכולות לאזן את המקום שלנו יחד עם התינוק שלנו? דאגה, לחץ עייפות מתח וחרדה הולכים וגוברים. קרובים ואהובים (במידה וקיימים), מציעים שנצא לנשום אויר, ספר, יוגה או שינה.. זוהי התערבות מפרידה, למרות כוונתה הטובה.


אז מה עושים? איך יוצאים מהלופ הזה? כשהמושקעות בתינוק הופכת לשקיעה רגשית שלנו, האמהות? לפי ד"ר בר-אמת "הימנעות מהפרדה בין האם לתינוק. ההנחה היא שכדי שתתאפשר פרידה טובה צריך קודם כל לרכוש את היכולת להיות יחד" אז כאן יש עוד פרספקטיבה- אולי יציאה לנשום אויר, יכולה להיעשות עם העגלה, בטיול, ישיבה לקפה יכולה להיות בבית, עם חברה במרחב מוגן ומוכר.


אז מה אני לוקחת מהמאמר? הרבה פעמים אנחנו מקבלות את ההצעה ל"קחי אויר לעצמך".. אולי כדאי לחשוב על האופציה כחוייה תקשורת מקרבת (דיאדה). כזו שתאפשר לנו להסתגל לחיים לא בנפרדות או שהייה מלאה, אבסולוטית. אולי לצאת לפגישה ולשים יד על הילד שלך, יכולה להיות אופציה מרגיעה, שתאפשר לך למצוא את עצמך החדשה... האמא שאת רוצה להיות.. התפקיד האימהי החדש לא מוחק את הקיום העצמאי שלנו אלא מוצא דרך להשתלב ואיתו נפתחת תקווה חדשה ונוכחות אחרת.


תודה לד"ר שיר בר-אמת על מאמר מרגש






פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page