כשהערב יורד ומחשבות נוגות עולות

כשאור השמש מפנה מקום לאפלה רכה,

משהו בליבי מתכווץ.

העייפות, שהייתה שם כל היום,

מתפשטת פתאום כמו גל כבד בגוף.

המחשבות מחשיכות יחד עם השמיים,

וקשה לראות את התקווה שנראתה כל כך ברורה בבוקר.

אני יושבת, לבד, הוא סוף סוף נרדם ,

והשקט הזה, שאמור להיות מנחם,

לפעמים מרגיש ריק

הגוש הזה בגרון, תחושת הכבדות זכורה לי וחקוקה היטב בזכרונותי...

אבל חשוב שתדעי, יקרה,

את לא לבד.

יש כל כך הרבה נשים שמרגישות בדיוק כמוני וכמוך ברגעים האלה.

זו תופעה מוכרת, ואפשר לדבר עליה.

אני כאן בשבילך.

ביחד, נוכל להאיר את השעות החשוכות ולהביא אור חדש ללב. 🌙