אוי הבכי
כמה שהוא מלחיץ
רק לשמוע אותה מגיעה לגבהים האלה גורם לי להתרגש, לבכות איתה, להרגיש חוסר אונים משתק.
אז מה לעשות כשאני מאבדת את זה.. הידולה? כשאני מרגישה שהעצבות כבר משתלטת על שתינו ואני רוצה לבכות בעצמי
כמה דברים קטנים שישפרו את המצב לשמור ולתלות על המקרר למקרה הצורך :
אמפטיה- נכון, במצבי דחק, לא פשוט לנו להיות אמפטיים ומכילים אבל אם תפרידו בין המצוקה שלכם למצוקת התינוק, אתם בדרך הנכונה.
מגע עור לעור - השכבת התינוק הערום על החזה של ההורה. שמעתם על זה לא פעם - הסנכרון הנשימתי מרגיע. את שני הצדדים
מנשא- חזרה את הרחם. כל כך מרגיע זאטוט שכל מה שהוא מכיר זה רחם.
נמר על העץ-בטן התינוק על אמת ההורה. נדנוד וטפיחות עמוקות על הגב או על הבטן, משדר נוכחות.
דיבור בטון נמוך או רעש מונוטוני כלשהו. מכירות את ה אאאאאאא הארוך הזה. כמה נוכחות יש בצליל הזה. את משדרת, אמא פה, אני שומרת עלייך והקסם קורה.
עד מתי? שמתי לב, וזה לא מחקר מדויק, כמובן תלוי בילד שלכם, שאם במשך חמש דקות אתם מתמידים באחד מהאמצעים כולל האמפטיה, אתם ללא ספק מרגיעים ונרגעים בעצמכם. חמש דקות והאיבוד עשתונות הזה מתקצר.
צריכה עוד מידע וחיזוקים? אני כאן
#הידולה – מכילה נשים לאחר לידה, דולה פוסט פארטום ומלווה נשים בתהליכי עיבוד לידה