"אמרתי לו השבוע שאני שונאת אותו" היא אמרה לי בשיחתינו הראשונה. "הרגשתי זעזוע מעצמי. הוא בן שלושה חודשים ולא האמנתי שאחשוב ככה או ארגיש ככה.... זה מעציב ומפחיד אותי"
בעידן המודרני, אנחנו רגילות לכלכל את עצמנו, ללכת ולבוא לאן ומתי שבא לנו, רובינו ניידות ו... אז מגיע בייבי.
זו יכולה להיות סתירת לחי לעצמאות.
מקסים ככל תהיה יורשת העצר, הם תופס את מלוא המקום, תשומת הלב, הכח, המחשבה וכל שעות היום.
אנחנו צוברות כעס.
חווית ההורות הראשונית משאירה אותנו בבית עם חבילת הפעולות ה"לא מתגמלת" (כביסות, אוכל, ניקיון ושות') בני הזוג (לפחות ככה זה מרגיש לנו) משוחרר פיזית, הופך להיות ברב המקרים ,המפרנס העיקרי" ופתאום, מה נהיה? אני? עקרת בית?!!? לא זוכרת שבחרתי את הטייטל הזה. גם אני, פתאום הרגשתי תלות.
אני מחכה שיחזור הביתה, יתן יד במשימות וידאג לי. הוא... גם לו יש חבילת מתחים משלו.
בור נפער עם האדם שאני הכי אוהבת....
אז כן, זה לא רק הורמונים וחוסר שינה- התחושה שמשהו השתנה באיזון בין בני הזוג ללא ספק מרימה את מפלס הכעס, גם אם הוא מתחת לפני השטח.
דברי את הכעס, זה כבר מרגיע ומכניס אהבה לשיח, כניסת תינוק למשפחה בהחלט מאתגרת את הזוגיות לאחר לידה
#הידולה- מכילה נשים לאחר לידה, דולה פוסט פארטום ומלווה בתהליכי עיבוד לידה
