"התחושה הזו, שאני לא מעניינת אותם, אלא בעיקר שרה (תינוקת, שם בדוי), הורגת אותי"
"מה אני, כלי קיבול?" היא שואלת אותי בכעס. "אמרתי להם לא להגיע ללידה, פתאום ראיתי את כולם מתרוצצים שם במסדרונות... ועכשיו כשההתרגשות ירדה, ואני באמת צריכה אותם, כל אחד חזר לעיסוקיו ולחיים שלו....כשהם כבר באים, הם מתנחלים ורק מעמיסים עלי....
"הסיבה שבגללה" היא פינת ההומור שלי לנשים לאחר לידה, מודה, לא תמיד היא יוצאת מצחיקה. לפעמים אני יכולה להיות צינית ולפעמים, אני מרגישה את האכזבה, האשמה שהאימהות שני מלווה חוות, ואין לי יכולת לצחוק על זה. אז תסלחו לי הפעם.....
אני יודעת שמ', האמא המאוכזבת, היא לא היחידה שמרגישה ככה. והנה הטיפ שלי להיום:
· עוד לפני הלידה, שבי עם בן/בת הזוג ותציבי גבולות. מה נוח לך, מה היית רוצה שיקרה אחרי הלידה...
· תתייחסי גם למה פחות נוח לך. (ארצה עזרה עם כלים וכביסות, אוכל או אבקש שתהיה עם התינוק)
· תשאירי לעצמך מקום לשינויים אבל בהחלט שתפי את "התומכים" שלך מה נוח לך ומה לא. ככה תמנעי מאכזבות ועימותים שלא יהיה לך ראש בשבילם. (מה גם שאחרי הלידה הכל בווליום הרבה יותר גבוה)
ואם את צריכה אותי, אני כאן
#הידולה – מכילה נשים לאחר לידה, מנחת מעגלי נשים ובית פתוח, דולה פוסט פארטום.