כשאני שומעת בכי של תינוק, אני מודה, אני נלחצת. אני ממש צריכה לעבוד על עצמי לנשום ולא להתרגש. גם היום, כשאני מלווה עשרות אמהות.
מחשבות מציפות "מה הוא צריך? לפני שנייה קיבל בקבוק, זה גזים...", "נראה לי זה ריפלוקס"
"למה הוא צורח כל כך חזק? תכף השכנים יתחילו לקטר...
"אין לי כח, מה עכשיו? מה אני עושה לא טוב. אני חרא של אמא, כי אני לא יודעת מה הבת שלי צריכה... "
שמישהו יציל אותתתתתתתתתתתתי, אני עייפה!!)"
וכך נוצר מעגל תסכול ונקיפות מצפון. על הצד הרגשי, כתבתי בעבר ובטח עוד אכתוב.
היום אני מביאה בפניכן את הפרקטיקה.
חמשת האלמנטים שיעזרו לך להתמודד על הבכי שלו/ה:
1. נניח והיא "עברה את השעה" כואב לה הבטן. שימי שעון מולך (כדי שתראי שזה לא שעתיים, אלא כמה דקות) קחי את המתוקה על הידיים בתנוחת עובר, ושימי עליה חיתול, שיסתיר את כל הגירויים ממנה. טפיחות קלות על הגב והישבן יעשו סימולציה לדפיקות הלב והצליל שששש יזכיר לה את הרחם. אל תפחדי לעשות את הששששש בקול רם, ממש כמו מחזור הדם שלך. חמש דקות והיא פורשת
2. נמר על העץ. יש משהו מאוד מצחיק לראות תינוק קטן כמעט מסומם כשמקלים על כאבי הבטן שלו בתנוחה הזו. גם כאן טפיחות בקצב קבוע עוזרות פלאים.
3. הנקה. כן, היא לא חייבת להיות רעבה. יש משהו מנחם בקרבה, בחום הגוף, בידיעה שאת שם. מחזיקה, מטפלת ומנחמת.
4. מסאג' – אם הוא לא עייף, ואת יודעת שאלו כאבי בטן. שירי שיר שהניגון שלו חוזר. יש משהו במגע, בעור שלנו שמאוד מקל על מערכת העצבים ותורם לרגיעה.
5. עיטוף- אם היא קטנה ובחודשים האחרונים היתה ברחם, יש סיכוי שדווקא עיטוף טוב יכול לעזור לה מפני "התפזרות"איברים. מרגיע לדעת שיש גבולות גזרה. לרב התינוקות זה עושה קסמים.
יש לך עוד רעיונות? ספרי
#הידולה- מכילה נשים לאחר לידה, דולה פוסט פארטום ומלווה בתהליכי עיבוד חווית לידה
