אחת האמהות שאני מלווה שאלה אותי השבוע על ויסות חושי.
"האם את חושבת שלבת שלי יש קושי בויסות חושי? (תינוקת בת ארבעה חודשים)"
אינני מלווה התפתחותית או פיזיותרפיסטית אך לשם המענה נעזרתי בקולגה שסייעה לי לפשט את פני הדברים:
💥מהו בכלל קושי בויסות חושי? זהו קושי המתבטא באופנים רבים:
החל מקושי לסבול תווית על הבגד ועד רעש חזק, חיבוק עצמתי או בררנות באוכל.
מה שבטוח הוא שגיל ארבעה חודשים מוקדם מידי לקביעה שכזו.
גם הגורמים לקושי בויסות רבים- החל מפגות, טראומה בלידה או זיהומים.
ועכשיו נקודת המבט שלי כדולה לאחר לידה:
כשאנחנו מודאגים ומערכת העצבים שלנו (עם דגש על שלנו) לא מווסתת, קשה לצפות מהתינוקות שכל כך עסוקים בללמוד את העולם דרכינו, להיות רגועים. אז דבר ראשון. בואו ננשום. המתח עובר
הדבר שני- חישפו אותם מגיל צעיר לגירויים שונים מידי יום. מרקמים שונים, קולות אחרים, עוצמות שונות (לא הכל יחד כמובן) כל פעם משהו אחר. מפתח את המוח ומאפשר למידה מבוקרת.
הדבר השלישי- משטחים. בכל פעם תוכלו להניח כמספר דקות על משטח שונה. מיטות, מצעים, חיתולים שונים... גם כאן התחושתיות מתפתחת והמוח לומד.
חברתי שלחה לי את התמונה וכתבה "מרשה לך להשתמש בתינוק המושלם הזה שהויסות החושי שלו היה כל כך רגיש. וכמה מתסכל להיות אמא שלא מבינה את זה, ללמוד אותם לוקח זמן. תינוק שרצה להרגיש מחובק.24/7 ועל כן הריפוד בטרמפולינה והכובד של הטטרה שמחזיק את המוצץ".....
מוזמנות להתייעץ בכל שאלה שמטרידה אתכן
@הידולה – מכילה נשים לאחר לידה, דולה פוסט פארטום ומלווה תהליכי עיבוד לידה