אנחנו כבר יודעות איך נראות הארוחות שלנו באִמָהוּת לילדים קטנים. "ארוחת סופים" אני קוראת לזה; "רק סיימתי את העגבניה המרוסקת/ המרק הטחון, נשאר בדיוק שתי כפות והשקית של הפירות". במילים אחרות, את לא ממש דואגת לעצמך. רב הנשים, במיוחד לשניים, שלושה זאטוטים, מסתפקות ב"לחטוף" מה שנותר מהשולחן ולא יושבות לארוחות מסודרות ומזינות. לא שותות את כמות הנוזלים שהן צריכות ובעיקר, משתדלות להזין אותם, לא את עצמנו. ומה קורה למי שיש לה הפרעת קשב? הסכיתו ושימעו, נפלאות שלי.
"למבוגרים עם הפרעת קשב יש פי 2 סיכון להשמנה ופי 4 סבירות לפתח הפרעת אכילה" כך חקרה ומצאה ד"ר הרשקו וחבריה למחקר באוניברסיטת סאות' האמפטון באנגליה. אימפולסיביות ודחיית סיפוקים גורמת לאכילה לא מתוכננת ומשם הדרך להשמנה, קצרה. אנחנו מחפשות מזונות "מספקים" ולרב לא בריאים. הארוחות, בטח אם את אחרי לידה, לא ממש מסודרות ומשם... התסכול מהגוף וממצב הרוח הירוד, עולים.
מאיפה אני יודעת את זה? ד"ר הרשקו בדקה את צריכת המזון אצל 60 סטודנטים עם ובלי הפרעת קשב. לסטודנטים עם ADHD היתה מסת גוף גבוהה יותר בהשוואה לסטודנטים ללא הפרעות קשב וריכוז.
ועכשיו אימהות קשב יקרות, אחרי שהתבאסנו, מה כן ניתן לעשות? חמישה טיפים פשוטים ליישום:
דאגי שיהיו לך לפחות שתי ארוחות מסודרות ביום, שאת יושבת ואוכלת. ממש יושבת ליד שולחן
לא עם נייד, פייסבוק או טלויזיה.
שימי על השולחן פירות וירקות, תעשי להם אאוטינג. תדאגי לחתוך ככה שיגרה אותך לחטוף אותם ולא את החטיף של הילדים.
נסי לתכנן מראש את הארוחות, אל תזכרי בארבע שלא אכלת כלום היום, ותרשי לעצמך לאכול גלידה.
תכיני/ תקני/ תביאי מאמא אוכל מוכן מראש והקפיאי. ככה שתמיד יהיה לך משהו מזין סביבך.
תודה ד"ר שירלי הרשקו, על הפצת המחקר "הפרעת קשב ותזונה".