לפני כעשור בני הבכור נולד. כמה ציפיתי לו וכמה שמחתי לפגוש בו. פינטזתי על החיבור המיידי, על ההנקה, כתבתי תכנית לידה. הכל הלך לפי התכנית, אפילו הצירים החלו בתאריך הצפוי. הכל לפי הספר. 

אבל אז, לאט ובשקט נפערה לה התהום בין הציפייה למציאות. העייפות וההתרגשות, המלחמה העיקשת עם ההנקה, הכאבים, ההורמונים, אפילו בן זוגי למסע, היה הרבה פחות אטרקטיבי בעיני. המציאות כה שונה מהתכנון.  ספק הדיכדוך או הדיכאון מנקרים להם לאט לאט. 

​

בלידה השנייה הייתי בטוחה שהינה, פיצחתי את הסוד, אני יודעת מה לעשות, מזהה כל תנועה, כבר יש ילד קטן בבית, מה הבעיה עם שניים?

ושוב, כמה שהמציאות שונה.....כל ילד מביא איתו את השיעור שלו, התכונות, המזג, הקשיים וגם אנחנו לא אותם הורים. קראתי סטטיסטיקות על דיכאון אחרי לידה. אחת מתוך שש כתבו המלומדים ומאמר אמריקאי מדבר על אחת מעשר. השטח מוכיח אחרת. עם השנים הבנתי שלכולנו דיכאון אחרי לידה, ואם לא דיכאון אז דיכדוך. ואם הוא לא מטופל, הוא נמשך ומעמיק. איך אפשר שלא? ההורמונים שמציפים אותנו, פשוט נוטשים כמעט באותה מהירות שבה הן נוצרו. והבלאגן בגוף ובמוח, חוגג, על זה תוסיפו את השינוי המשמעותי בחיים ותקבלו... שמח.

עם כל האהבה והשמחה סביב הכנסת ילד למשפחה, כולנו חוות קשיי הסתגלות. המרחב הזוגי הופך להיות גן משחקים, המטבח נראה כמו מגרש פייטנבול, הכביסה נערמת, היחסים.. מה זה ולמי יש חשק בכלל?

​

וכך לפני כשמונה שנים התחלתי לחלום על "הידולה". למדתי וכתבתי, חוויתי וקראתי, ייעצתי והקשבתי. כיום, את הניסיון שלי, אני רוצה לחלוק איתך. כמה כייף להגדיל את המשפחה וכמה, כל מה שאת זקוקה, זה רק ליד מכוונת.

הידולה תגיע אלייך הביתה ותסייע במה שמתאים לך:

• סידור המרחב ושמירה על שפיות פיזית

• ליווי רגשי ליולדת, שיח על חווית הלידה

• ארגון הזמן מחדש- גם לך מגיע סדר יום, לא רק לתינוק.ת

• תזונה ובריאות - כדי שתוכלי להחזיר לעצמך את הכח

 

תני לי לעזור לך, כמו שהיה פעם, כשהיינו שבטיים וכולן היו עוטפות אותך מכל עבר, ללא שיפוטיות ותחרות.

מותר לך לבכות מותר לך לחשוש אך מעל הכל, את יכולה וצריכה לבקש תמיכה ולכן אני כאן....

​

הילה