זה מתחיל באהבה גדולה ורצון עמוק להרות אנחנו מפנטזות על ילד או ילדה שיגיעו לעולם והכל נראה ורוד או תכלת ומקסים... ואז באה המציאות בצורת הר של כביסה, חוסר שעות שינה ומצב רוח ירוד.
יש פער דרמטי בין הדימיון למציאות, את המון שעות בבית, לפעמים מתקשה לקלח, לעטוף, לחתל, להרדים, להניק, לעכר, מדלגת על ארוחות, הזוגי לא תמיד בסביבה, החברות בעבודה ואת עם תינוק קטן (וחמוד ככל שיהיה) ובעיקר עם ארבע קירות. חווית הלידה לא תמיד טובה ומשאירה צלקות בהתנהלות שלך.
המון דברים קורים מרגע הלידה ובחודשים שלאחר מכן: את עייפה ומעט מדוכדכת, יש סיכוי סביר לדימומים, תפרים, טחורים, נשירה, רצפת האגן שקצת נחלשת ו... אם את מניקה, יש מצב לגושים ודלקות, אם את לא מניקה, את סובלת מצקצוקי לשון ולחץ חברתי.
וירידה בחשק המיני, כן... גם זה! הזוגי מרגיש זנוח, כי את כל כולך מרוכזת בצאצא החדש שלך והוא, רוצה שתחזרי להיות האישה הסקסית שהוא התחתן איתה. פתאום את מרגישה כמו "שולה מעפולה" או "ציפי מחולון" ולא מבינה למה הוא מפריע לך לישון.
אין לי תכניות להוריד לכן את מצב הרוח, אתן חכמאמות, אתן יודעות שזה זמני.
אז ראשית, נתחיל בבשורות הטובות, אתן נורמליות וזה זמני. הבשורות הרעות הן שזה תהליך שיקום של הגוף, של מי שאת , האישה החדשה שנולדה וזה לוקח כמה חודשים טובים.
כדי לעבור את התקופה המאתגרת הזו בשלום, בלי ששום דבר יתפרק (ותאמינו לי רבים הבתים שמתפרקים לאחר כניסת ילדים לחיינו) אתן צריכות להרים את הכפפה ולטפל בעצמכן
איך תעשי זאת? על דולה פוסט פארטום שמעת?
גיליתי שלמעשה רב האוכלוסיה לא יודע מה זה דולה אחרי לידה
מה זה פוסט פארטום?
למה צריך אותה?
במה היא עוזרת?
מה היא עושה?
האם היא עוזרת בית?
האם זה שווה את זה?
ראשית, מה זה פוסט פארטום (ולמה זה קרוב כל-כך לפוסט מורטם...)
פוסט= אחרי פארטום= פרידה... מילה שהגיעה מיוונית שמשמע "המשרתת" (השם ישמור, לא) או תומכת (יותר מתחברת). תקופה זו מוגדת מהרגע שלאחר הלידה ועד שישה שבועות (הטרימסטר הרביעי). זו התקופה החשובה ביותר בחיי האם והתינוק (לפי ארגון הבריאות העולמי, לא אני אמרתי) ולמרות זאת, התקופה הכי פחות מטופלת יש בה מקרי מוות רבים (אין לי תכניות להלחיץ אף אחד)
אני חושבת שתקופה זו נמשכת כשנה.
מרבית הבעיות הרפואיות המתעוררות בתקופה זו לאם ולתינוק. מעל 85%, גם זה נתון מחקרי רב היקף.
אז מה דולה עושה בפועל? בכל התרבויות היא מסייעת בהנקה, תומכת רגשית ביולדת, עוזרת לעבד את חווית הלידה, מסייעת בזיהוי בעיות כמו רפלוקס, גזים, שינה או דיכאון.
אני חושבת שדולה פראקטית כמוני יכולה לסייע לך בתכנון זמן (איך יוצאים מהבית עם תינוק) לטפל בך (מה שתית או אכלת היום... תתפלאי לשמוע שאת רק גונבת ולא ממש אוכלת), סידור המרחב (לא כל החיים הם התינוק, יש לנו גם חיים משלנו)
התפקיד העיקרי של הדולה לאחר הלידה הוא לשלב את האדם "הקטן" הזה במשפחה ולעזור למשפחה למצוא דרך לאזן את עצמה כשהמעגל התרחב.
דולה פוסט פארטום מספקת תמיכה, לא רק ליולדת אלא לבני זוג, אחים ובני משפחה אחרים. פרק הזמן תלוי בצורך המשפחתי.
דאגי לסדר יום- רצף של פעולות שחוזרות על עצמן מידי יום וספרי לאנשים סביבך עליו. ( אל תזמיני אורחים בשבע בערב, כשאתם בטקס לילה) דאגי שיהיה לו"ז כזה שברור גם לאמא שלך שבדיוק מתקשרת או לחמך שנזכרת לקפוץ עכשיו לביקור.
דאגי לשעות שינה, גם שלך! – נכון, הגיע ילד מקסים או תינוקת יפיפיה... מתי ישנת, יותר משלוש שעות רצוץ? אה.... א... לא קרה מזמן אל תתפלאי אם את קצת "על הקצה" עצבנית, רבה עם כל מי שזז או שכל דבר מרגיז אותך. עייפות היא השטן
את לא לבד. לרובינו יש בן זוג/בת זוג, אנחנו , הנשים, לרב נוטות לקחת על עצמנו את ניהול המשפחה, הבית, המטבח, הכביסות, העיצוב ו... כן, את גם מנהלת קריירה. בעידן החדש אנחנו מצופות לעשות הכל. אבל אנחנו אלה שבעצם שוויות בקונספציה. תחליטי מה את מורידה מעצמך. לא הבאת את הילד לבד. (הוא אלוף בבישול, קדימה- שלו) כביסה/ עיצוב. תתחיליל בלהוריד מעצמך אחריות. אחרת, הבעיה תהיה שלך. אל תגדלי את הילדים לבד בעצמך. בני האגם נולדו לשבט. אנחנו פשוט שחכנו.
חברות, חברה ושמש – אנחנו פשוט חייבות את זה. לא אני אמרתי. לא תמצאו מנטור שלא יספר לכם באינספור מחקרים כמה הסוציאליות חשובה לבריאותינו. תוסיפי על זה שמש, מחוץ לבית וקיבלת שפיות. אולי זמנית, אבל בהחלט שפיות (-:
שבי עליו כל מוצאי שבת או זמן קבוע במהלך השבוע ותככני עם בן/בת הזוג איך נראה השבוע שלכם/ שלא יהיו הפתעות. נסי לראות איך את מצליחה לשבת מול המחשב ולא ב 12 בלילה כשאת כבר גמורה והדבר האחרון שהמוח שלך מסוגל זה להיות מבריקה בעבודת הגשה .
ואז את שואלת- ואני גם לומדת? איך אני אמורה לדחוף את כל זה ל 24 שעות? אני רוצה להגיד לכל אחת ואחת מכן, אתן Wonder woman , באמת. גל גדות צריכה לקחת שיעורי משחק אצלך. תכירי בזה ש"הכל" זה בלתי אפשרי וסדרי לעצמך יומן.
אני רוצה לספר לך עלי.
אני לא סתם אומרת לך לעצור, להוריד מעצמך עומס, לא לקחת על עצמך את כל המטלות בעולם. זה הזמן להכיר. זמי הילה נוה, אני אמא לשני ילדים פער של שנתיים. גם אני למדתי בהריון השני וגם אני רוציתי להספיק הכל ולהיות מעולה בהכל.
אז זו היתה הטעות שלי ואני מנסה למנוע אותה ממך.
חוסר שעות השינה והרצון להצליח ב ה כ ל : בית מסודר ונקי, אוכל טרי, לחזור לג'ינס, להניק, לשמור על קשר עם העבודה, להיות נהדרת עם המשפחה, לסיים את הקורס שנכשלתי בו ... כל אלה הביאו אותי למצב של אפיסת כוחות, מריבות יום יומיות על הדברים הכי פשוטים (לעכר את הבקבוק כן או לא, לשמור את החלב, צריך יועצת שינה? הנקה? למה היא כל הזמן על הידיים, היא בכלל עייפה.)
לקח לי זמן להבין שהמרדף והרצון לסיים את כל המשימות מביא אותי הישר לזרועותיו החמימות והדביקות של הדכאון אחרי הלידה. הדרך מהדכדוך שכולנו חוות אחרי לידה, אל הדיכאון הכואב הוא קצר. חלק מהסיבות לדכאון אי אפשר למנוע, אבל חלק נכבד הוא עבודה שלך, של השחרור ואיתה בהחלט אפשר לעבוד.
ד"ר אייל דורון קורא לזה "עדכון גרסה" אנחנו הגענו למאה ה 21 אבל נשארנו עם כל אותן משימות של המאה הקודמת..
"הידולה" הוא שירות לנשים לאחר לידה ובשלבי הקמת והרחבת המשפחה. כנסי לדף של "הידולה בפייסבוק ותמצאי שם המון טיפים קטנים אבל שווים.
Comentarios