האישה הזו, שיצאה מדלת ביתה לפני כמה ימים, עם בטן גדולה וכאבים משמעותיים, סגרה את הדלת בדמעות.
היא ידעה.
ידעה שתחזור ותדרוך שוב על אותה המרצפת, חייה ישתנו לתמיד.
והיא צודקת, הוווו כמה שהיא צודקת.
זו לא רק הרגשה, המוח שלנו ממש משתנה במהלך הלידה ובימים שלאחריה. ההורמונים נמצאים במסלול התנגשות מטורף. הגוף שלנו עבר אירוע סטרסוגני ואנחנו, איפשהו שם בין שמחה, עצב, פאניקה, חרדה, צחוק, בכי ומתח. ממש מנעד רגשות לא שפוי.
ולזה לא מכינים אותך. לא מכינים אותך ליום שאחרי הלידה
את מכינה רשימות לבית החולים, מתכננת מלונית, כותבת תכנית לידה, יודעת אם את רוצה להניק או שממש לא, בוחרת את בית החולים, לומדת איך להניע את האגן, מתאמנת עם הפרטנר ולומדת עיסוי פירנאום אבל....
מה עם החיים שאחרי הלידה?
נכון, אמרו שהבייבי תישן ותאכל ומידי פעם תבכה. אבל מה עם תקשורת? איך מתקשרים עם היצור המהמם והקטן הזה? מישהו יכול לשלוח כאן איזה הוראות הפעלה???
אז ברוך בואך לחיים האמיתיים, לא הולך להיות קל בחודשים הראשונים, אבל הבשורות הטובות הן שאם תתבונני ותאפשרי לעצמך הקשבה כנה ואמיתית לבייבי שלך, הוא יגלה לך כל מה שאת צריכה לדעת.
ואת יודעת מה הכי יפה? גם כשלא תדעי, מספיק שתחמלי
"אתה יודע, אני מרגישה שאני לא מבינה אותך עכשיו, אבל יחד נגלה"
"אני יודעת שקשה לך או כואב לך"
"אמא שומעת אותך ותכף מגיעה"
כל המשפטים האלה- הם דוגמאות קטנות לתקשורת מקרבת, שגם אם אין לך עדיין את המפתחות להבנה מלאה, את מחזיקה בהם. הוא מכיר את הקול שלך, את פעימות ליבך.
את אוחזת במפתחות המשמעותיים לתקשורת עם הילד שלך, וזה לכל החיים, לא רק לחודשים הראשונים.
#הידולה- מכילה נשים לאחר לידה, דולה פוסט פארטום,
מלווה נשים יחידות או בקבוצות