מכירה את
זה שאת במתח
והילד עצבני
ואז את חסרת סבלנות
ואז בן הזוג זורק הערה
והבכורה על הקצה ובוכה מכל שטות...
בקיצור- מעגל המתח, הכעס והעצבים נמצא ממש סביבך..
את יודעת שאת בעין הסערה אבל אין לך שום יכולת לעצור את הסיטואציה המחורבנת סביבך. מערכת העצבים שלנו משקפת כל מה שאנחנו עוברות, גם בלי להוציא מילה מהפה. לא צריך לשמוע את הבכי שלך כדי להרגיש את הכאב באויר.... את התסכול והכעס
אז איך מושיטים לעצמנו (ולכל הבית) יד?
1. מה קורה? עצרי לשנייה אחת ותשאלי את עצמך. מה אני מרגישה? למה אני מרגישה ככה (התשובה היא לא "בגלל שהוא או בגלל שהיא..." אלא מה אני (אני) מרגישה עכשיו. הקסם קורה בשנייה שאת מסבירה לעצמך על מה הכעס
2. מתוסכלת? מנבה להרדים אותה כבר שעתיים? יש מצב שעברו 12 דקות? בעייפות, אנחנו לפעמים מאבדות תחושת זמן. לי עוזר שעון מול העיניים, כדי להבין שאני לא מרדימה אותה זמן רב, אלא 6 דקות.. (יתכן שזה מרגיש כמו נצח, זה בסדר... רק מבינה שזו לא המציאות)
3. מי יכול להבין אותי? לתמוך בי? לאפשר לי מנוחה או סתם ונטילציה? תרימי טלפון (אני פה ואולי יש לך עוד מקורות תמיכה).
4. איך תרגישי שפויה אם לא אכלת כלום כמו שצריך, שחכת לשתות ושנייה היא מצרך נדיר? תני לעצמך דלק, את כנראה על אדים...
5. עכשיו, אחרי שעברת על כל הארבעה, תסתכלי עליו. אני בטוחה שתדעי מה הוא זקוק- חיבוק, אוכל? עייפות? מבט אוהב שלך? לפעמים רק אנרגיה רגועה, לא יותר מזה....
ואם יש לך שאלה, אני כאן
#הידולה- מכילה נשים לאחר לידה, דולה פוסט פארטום ומלווה נשים בתהליכי עיבוד לידה
