"את יודעת בן כמה אני" שואל אותי סבא אריה בפעם הרביעית ואני משיבה בסקרנות "לא סבא, בן כמה אתה?
הוא עונה בגאווה "אני בן 90" (למרות שחגג לפני כמעט שנתיים, אבל למה להיות קטנוניים) "אני עברתי את השואה את יודעת?" הוא שואל "מה, מה עברת?"
אני מסתכלת עליו במבט מתפלא, ובלב אני כל כך שמחה שהוא מספר, גם אם זה שוב ושוב, כי אני יודעת שהיו שנים רבות מידי בהן בחר לא לדבר ולא לספר מה עבר עליו.מאז הגיעו הנכדים משהו נסדק והיום... לילדיי, הנינים שלו, הוא מספר ללא בושה ובכל הזדמנות.
בכל פעם שאני שומעת מחדש את סיפור חייו, אני לא מאמינה איך ילד בן 11 יכול היה לשרוד, לחיות , להתקיים אחרי מה שעבר. איך אדם יכול להקים משפחה? כשהריח, המראות ותחושת הרעב זורמת בעורקים.
הוא זוכר את האישה שעזרה לו לשרוד.
הוא זוכר את הטוב. כזה הוא הסבא לו זכיתי.
ועכשיו, תסתכלו על התמונה, 80 שנים מפרידים ביניהם.
תראו את החיוך שלו – תוכלו להרגיש מהי תקומה.
הילדים שלנו- ניצוץ החיים שלהם, שהוצת מחדש.
תודה רבה לסבא אריה פרוסט, ולביתו, גילה מילר, שדואגת לשמר את הסיפור לדור ההמשך
#הידולה - מכילה נשים לאחר לידה ומלווה בתהליכי עיבוד לידה
