כל היום אנחנו מקבלות עצות.
תאכלי את זה, לא כדאי שתאכלי את זה....
תלכי לישון בכל הזדמנות, מה פתאום היא ישנה כשהילד ער??
היא מניקה? למה את יושבת עם התינוק על הציצי כל כך הרבה שעות?
את לא מניקה? איך את לא דואגת לילד?
יש לך מספיק חלב? אין לך מספיק חלב - הילד לא גדל!
היית בטיפת חלב? למה הקשבת לטיפת חלב??
כל היום עצות, לחץ, קבוצות פייסבוק, ד"ר גוגל ואת... מרב עצות כבר מאבדת את הראש.
לאורך התקופה למדתי שאין מרשם אחד לכל האמהות וכל אחת זקוקה למשהו אחר.
דבר אחד כן למדתי.
מי שמאמצת את המונח של ד"ר וויניקוט "אמא טובה דיה" חיה עם עצמה טוב יותר.
ומה בעצם אמר לנו רופא הילדים והפסיכואנליטיקן? אחרי הלידה אנחנו ממשיכות לחוות את התינוק כחלק מאיתנו ומגופנו ולא תמיד חוות את חווית הנפרדות – אני והתינוק שלי שני אנשים שונים. מי שתאפשר לעצמה ולתינוק שלה לעשות תהליך של נפרדות/ספרציה מבוקרת, תלמד את הילד בעתיד להרגיע את עצמו ולחזק את הביטחון שלו בעולם.
"אבל איך עושים זאת? התינוק סומך עליי ומכיר בעיקר אותי"
יצירת קשר עין, חיוך, מבט אוהב ומתפעל, מגע חומל וגם תקשורת מילולית "אמא מיד מגיעה" (אני שומעת את הצורך שלך ואעזור לך לספק אותו, גם אם זה יקרה בעוד דקה...), מעניקים לו תחושת ביטחון. הוא לומד לסמוך ולהכיר את עצמו ואותך.
תהיי שם איתה, תקשיבי לה, נסי להבין אותה
וגם, תאפשרי לעצמך להתרחק לאט לאט ובצורה מבוקרת.
לא תוכלי תמיד לתת מענה לכל צרכיה ובאופן מיידי, תוכלי לבדוק, לנסות, לטעות, לא לדייק ועדיין לבנות איתה יחסים קרובים, בטוחים, מלאי אהבה וחמלה. תהיי את ומה שאת בוחרת להיות.
תהיי אמא טובה דיה.
בהכנת הפוסט ודיוקו סייעה הילה זילברמינץ-כהן פסיכולוגית ודולה פוסט פארטום
