האם יש שחקנית שחמט בקהל? הרומן שלי עם המשחק התחיל לפני כשנתיים. ערב, הילדים הלכו לישון, נמאס מכל הטראש הטלויזיוני הנוכחי. והזוגי הציע: "רוצה שחמט?" הפעם לא סירבתי. למדתי את הכללים אי שם לפני כעשור ולא התחברתי. משהו קרה באותו הערב.
התחלתי לראות את היופי, האסטתיקה, כמות המהלכים הבלתי נגמרת, הכלים קיבלו חיים מול עיניי. יש לי מערכת יחסים עם כל פרש, חייל ובטח בטח מלכתי הלבנה....
מצאתי כמה המשחק הוא בעצם המיקרו קוסמוס של חיי. אני זו שצריכה להתאמן כל חיי על איפוק, ולא לקפוץ על ההזדמנות הראשונה לאכול פיון (או לנצח בקרב טפשי מול הילד או בעלי). אני זו שצריכה לתכנן יותר ממהלך אחד קדימה. אני זו שצריכה לפעמים צניעות, שקט, פני פוקר. לא כולם צריכים לדעת עליי הכל. או מה אני חושבת. אני זו שצריכה ללמוד לא להתייאש, אני זו שצריכה לפעמים ללמוד להפסיד בכבוד.
המשחק הזה לימד אותי מהו ה"מט" בשבילי... מה אני מקריבה במערכת היחסים שלי עם הילדים והזוגי כדי לחתור להצלחה (גמביט) ומתי אני נעמדת על הרגליים האחוריות ודואגת להגנה כפולה. מתי אני מוותרת כדי שיהיה לכולם טוב יותר ומתי זה מאסט עבורי. ה"מט" שלי הוא להגיע לערב, כשהילדים הלכו לישון בחיוך, המטבח מאורגן, אני אחרי מקלחת ואני יכולה לשבת לדבר עם גילעד בנחת. לראות סדרה מטופשת ו... לארגן את לוח השחמט, להוציא נשנוש או שניים...
נכון, זה לא קורה כל יום (בדיוק כמו שאנחנו לא מנצחות בכל המלחמות היומיות שלנו) אבל כשזה קורה, אני באושר גדול. ה"מט" שלי הוא סדר יום נינוח
מהו ה"מט" שלך? מה את רוצה להשיג בחייך כדי שתוכלי להרגיש את הנצחון הזה? בית מסודר? שקט נפשי? בילוי קבוע עם חברה? האם גם את צריכה להקריב משהו, לוותר על פיון כדי לאיים על המלך ולהוריד אותו? כתבי לי מהו ה"מט" שלך ואעזור לך להגיע לשם נכתב בהשראת המלכה גמביט.... #הידולה
