- "סיפרת לי הרבה דברים על התינוקת שלך ועל המזג שלה, השינה, האוכל ו.. יש לי שאלה"
- "כן, תשאלי" את עונה מעבר לקו בתחושה שבקרוב אני אפצח את האטום
- "מה אכלת היום?", אני שואלת "את, כן, את, לא התינוקת לשלך..."
שתיקה קלה, צחוק של מבוכה וכמעט תמיד אותה התשובה
- "היום, ספציפית, לא אכלתי מסודר, אבל לרב אני ממש משתדלת"
- "סבבה, יש ימים כאלה" אני עונה ומרגישה שהתסריט הזה מוכר לי.
- "אז תגידי, מה אכלת אתמול? ...
ואז קורה משהו מדהים. אני שומעת את ההכרה שאולי משהו לא ממש מעולה קורה איתך, לא עם הבייבי שלך שהיא רק שיקוף.
שחכת לאכול, לשתות, אוכלת רק אם את ממש רעבה ובואי נאמר שהוצאת את עצמך מאיזון מאז הלידה.
עד אז ידעת שאת מזינה מישהו בתוכך, היתה לך אחריות ועכשיו, את קצת מזניחה את עצמך.
"אז תגידי- איך את רוצה שהיא תהיה רגועה? אתן מסנכרנות אנרגיות, מסנכרנות תקשורת ואת... בכלל בלי דלק"
ועכשיו את, זו שקוראת את הפוסט הזה עכשיו... מה הכנסת היום לגוף שלך? במה את הזנת את עצמך?
#הידולה מכילה נשים לאחר לידה
