תכלס, היה לי יום מרגש אתמול
אני אוהבת להעביר סדנאות לנשים, ואתמול, בקורס הכנה ללידה (והחיים שאחרי) באמת הרגשתי שהנשים מחוברות, צוחקות, שואלות שאלות, engaged, כמו שאומרים אצלנו...
המשוכה הראשונה היתה שרובן היו חרדיות,אולי זה נשמע לכם בסיסי, אבל כשיושבות בחדר נשים אחרי לידה תשיעית, את באמת צריכה להיות בקיעה וחריפה, מה כבר אני יכולה לחדש? בנוסף, השקפת העולם..היתה לי הכנה טובה מהבית, למי שמכיר אותי.
המשוכה השנייה היתה גברים. לאחר ארוחת הערב, הצטרפו הגברים לסדנא עם הנשים.
פתאום קלטתי, לא זו בלבד שזו הפעם הראשונה שאני מרצה בפני גברים, הם גם חרדים. גברים חרדים.
אני יודעת שזה נשמע לכם בסיסי.
לא עבורי
לדבר על הימים שאחרי הלידה מול קהל מעורב, של גברים ונשים שבאים מתפיסת עולם שונה משלי, דרשה אירגון מחדש של הכל. מרמת המצגת, השיח והלבוש.
צלחתי את המשוכות בהצלחה, כך נראה.
לשמוע גברים אחרי ההרצאה, אבות לשישה ילדים או יותר שאומרים "נהניתי, אפילו לי חידשת" נשים שמודות לי שסיפרתי לגברים שלהם באובייטיביות מה הן חוות באמת,
מחלוקות שיישבתי ואפילו שיח על דיכאון אצל גברים, הנקה ושינה, מזון המותאם לאחר הלידה... "היה מעניין ומעשיר, הרצאה נפלאה" כך אמר לי אחד מהגברים. ואני, חשתי את הסיפוק והאהבה למקצוע.
נסעתי הביתה על אדי שמחה.
הרימו לי לקראת שבת.
בתמונה, במחצית הראשונה לפני שהשיער נאסף וחולצה לבנה ענקית כיסתה את כולי.