החלום של כל אמא הוא שהילדים שלה יהיו חברים, יאהבו זה את זה ויתמכו אחד בשני ברגעי משבר והצלחה. למה זה? יצר הישרדותי. אנחנו כהורים, יודעים שיום יבוא ואנחנו נשאיר את הגוזלים על הפלנטה בלעדינו, אז לפחות שלא יהיו לבד ושיהיה להם טוב. הקשר הזה לא נרקם ברגע. אנחנו עדים פעמים רבות איך הם מחבלים בחשאי אחד לשני, משקרים כדי לשאת חן, מלשינים ואיך נאמר- לא ממש חברי צוות. אבל זה לוקח זמן. ואם ניתן דוגמא אישית טובה, זה פשוט יקרה. אתם תשמעו איך הוא מגן עליה בעת צרה. יידעו אתכם מצד שלישי (תמיד יש מי שיספר) שהיא דיברה עליו טובות ואיך היא יצאה להגנת אחותה ברגע הנכון. חכו. זה יקרה. תשומת לב לכל אחד בפרק זמן שידוע לשניהם יעשה פלאים. והנה אני, שלא פגשתי את אחותי הגדולה שנה בדיוק, מתגעגעת עד כאב. אשת סודי, החברה שלי, אחראית הביגוד והבישום, המתקשרת הפרטית ואשת השיווק המופלאה הבטיחה שנתראה באפריל 2020 ובחסות הקורונה, זה כמובן לא קרה. לפני שנה ישבנו יחד והסתבלטנו. זה עוד יקרה אחות, את חייבת לי!!! קשר בין אחים ואחיות ללא ספק עולה בשיחות רבות כשאני מלווה נשים לאחר הלידה ומציאת המקום של כל ילד בתא המשפחתי המתרחב. איך אחות גדולה מקבלת את אחיה התינוק, מהם רגשות מעצימים ואיך מתמודדים עם קנאה.